השאלה מדוע לזברה יש דגם פסים על גופה היא דוגמא לשאלה מדעית שעדיין לא נמצאה לה תשובה חד משמעית ומוכחת. למעשה מצויים בספרות לא פחות מעשרה הסברים לתופעה, כולם לא לגמרי מספקים. והנה הם:
הסוואה: זהו הסבר מקובל, כמעט לכל דגם צבע של בעלי חיים. אבל בהתבוננות קל לראות שהניגודיות בין השחור ללבן הצח דווקא מבליטה את הזברה. ניסיון להתחכם ולומר שבשעות הזריחה והשקיעה, כשהטורפים פעילים, זווית השמש יוצרת אור עמום שבו הזברות נראות פחות ברור ממש לא משכנעת.
יצירת אשליה אופטית לטורפים: אשליה אופטית (תעתוע ראיה) ידועה היא שדגם מפוספס נראה גדול מדגם בעל צבע אחיד. טענה שהועלתה הייתה שהפּספּוס גורם לטורף (אריה או לביאה בדרך כלל) לטעות בהערכת גודל ומרחק וכך לפספס את הזברה עליו הוא מזנק. זה לא כל כך משכנע כי בבעלי חיים רבים אנחנו רואים איך הטורף מתגבר על מצבים של שבירת אור הגורמת לתעתוע (ציפור הנוחתת מהאוויר ותופסת דג במים למרות שבזוית ההגעה הדג אינו נמצא במקום בו הציפור רואה אותו, ובכל זאת עופות המים מצליחות לעשות את התיקון הנדרש ולתפוס דגים).
פסים מסנוורים את האריה: כמו באומנות ה"פופ-ארט" פסי הזברה יוצרים אי נוחות לטורף ומסנוורים אותו (ראה תמונה משמאל)
הפסים מקשים על הגדרת "גבולות הזברה": הטענה היא שבעדר של זברות בתנועה הפסים מקשים על הטורף להגדיר היכן זברה מתחילה והיכן היא נגמרת. גם הסבר זה דחוק כי אפשר לראות שהטורפים לרוב מצליחים לבודד זברה מהעדר ודווקא את הזברה החלשה, האטית, הזקנה או הצעירה, החולה או ההרה.
אז אולי דגם הפסים לא קשור כלל להגנה מטורפים?
הבדלים בדגם הפסים מקלים להגדיר את המין: טענה די קלושה גורסת ששלוש המינים של הזברה נבדלים זה מזה בדגמי הפסים והדבר מאפשר לזברה לדעת לאיזה מין היא שייכת. זו שטות מוחלטת שאפילו לא אתאמץ להסבירה. ההסבר מפורט מאוד בהרצאת "זנב הטווס ויהלומי האישה - על תקשורת והכבדה". אומר רק שכדי להפגין שייכות לא צריך דגם זהה על כל הגוף. בעבר הלא רחוק כל מי שרצה להפגין שייכות בארץ קשר סרט כתום על האנטנה של הרכב וכולם ידעו לאן הוא משתייך.
הבדלים קטנים מאפשרים אבחנה "בין אישית" בעדר: ידוע שאין שתי זברות זהות לחלוטין. דגם הפסים כמוהו כטביעת אצבע, ואין כל ספק שהזברות בעדר מבחינות בין פרטים שונים (לפחות חלק מהעדר כמו שאנו מבחינים בין אנשים שונים). האבחנה הבין אישית היא תופעה נפוצה בבעלי חיים רבים, כולל האדם, ואין צורך בדגם מסובך של קווים כדי שההבדלים הקטנים יאפשרו אבחנה כזאת.
חיזוק תחושת שייכות קבוצתית: זוהי תאוריה סבוכה ומתוחכמת המתבססת על התנהגות הזברות שבמשך שעות עומדות זו ליד זו ועוסקות בטיפוח הדדי בעיקר באזור הצוואר. טיפוח זה מיטיב עם הזברות והקווים האנכיים בצוואר מכוונים את תנועות הטיפוח מעלה מטה, ובהמשך הברירה הטבעית התפשטו הקווים לכל הגוף... לא משכנע, בעיקר כי גם חמורי בר, פראים ואנטילופות עוסקות בהתנהגות דומה ללא פסים.
הגנה בפני חרקים מעבירי מחלות: ניסויים הראו שזבובים וחרקים מעבירי מחלות נמנעים מלנחות על דגם פסים שחור לבן דוגמת הזברה. ידוע כי באפריקה סוסים ופרות במשקים חקלאיים סובלים מחרקים מעבירי מחלות הרבה יותר מאשר זברות. אבל, יתכן שלזברות מנגנונים אחרים לדחיית חרקים (הפרשת חומרי ריח וכדומה) ובכלל, באזורים רבים באפריקה בהם הזברה נפוצה חרקים מעבירי מחלות אינם מהווים בעיה משמעותית ולא נראה שיהוו כוח רציני לברירה טבעית נמרצת כל כך.
צינון הגוף בסוואנה הלוהטת: אמנם זה נשמע מוזר אבל כידוע צבע שחור קולט את האור במידה רבה יותר מאשר הלבן. העור הנקלט הופך, כידוע, לחום. הבדלי טמפרטורה בין הפסים השחורים ללבנים יוצר מערבולות אויר על פני העור המסייעות באוורור העור והורדת הטמפרטורה.
והתאוריה העשירית והאחרונה להפעם פסים מבליטים את חיטובי הגוף ומעידים על מידת השובע והבריאות: מידע חשוב ביותר בין פרטים באוכלוסיה הוא אודות הבריאות והכשירות אשר באה לידי ביטוי גם גודלם של השרירים השונים ומידות הגוף. דגם פסים מבליט חיטובים וקימורים וכך מאפשר לזברה להבחין, למשל לצורך בחירת בן זוג, עד כמה העומד לפניה בריא, שבע וחזק. ראו את התמונה המדגימה את הרעיון מימין.